גישות שונות שבבסיס עבודת המשרד
הגישה הפסיכואנליטית – מערכתית- הלא מודע בעבודה בארגון
תהליך פיתוח ארגוני אינו עוסק רק באלמנטים הגלויים אשר קשורים למבנה, תהליכים ואלמנטים מוצהרים של הארגון או היחידה, אלא משתמש בדרכים שונות על מנת לגלות ולהציף את הדברים הסמויים מן העין, אלו אשר מסבירים תופעות ופערים לא רצויים בארגון. בעזרת תהליכי אבחון ועבודה אינטגרטיבית של החלקים הגלויים והסמויים, מסייע המשרד ליחידות והמנהלים השונים לגלות, להבין, להציף ולשנות את הסמוי והנחבא ולהביאו למודעות ניהולית וארגונית, זאת על מנת לצמצם פערים אלו ולהביא לשינוי ולאפקטיביות ארגונית רחבה יותר.
הלא-מודע כמושג, מצוי בשפה הפסיכואנליטית, כמו גם בשפת היומיום ומתייחס, על פי רוב, לנפש האדם היחיד. אולם, בשנות ה-50 במכון "טביסטוק" (Tavistock) שבלונדון התפתחה תיאוריה של יחסי קבוצות (Group Relation), אשר הציעה לשאול את מושג הלא-מודע לטובת הבנת תהליכים בקבוצה, בארגון ובחברה וכן לשאול מושגים נוספים מהתיאוריה הפסיכואנליטית, מגישתו של ביון (Bion) לקבוצות ומתיאוריית המערכות הפתוחות.
התבוננות בחלקים ה"לא מודעים" של הארגון הינה התבוננות על תהליכים שמתקשים להתקיים כמתוכנן, כשהסיבה לכך אינה ידועה. הלא מודע הארגוני נשען על המושג התיאורטי "הלא-מודע" כפי שפרויד הגה אותו ושנועד, לדידו, להגן עלינו מפני תכנים המאיימים עלינו, אותם קשה לנו לקבל כחלק מעצמנו, משום שהם אינם רצויים חברתית ותרבותית. תכנים אלה אינם קבורים שם בדממה, אלא חיים ומשפיעים על ההתנהגות שלנו, על היחסים שלנו עם הזולת ועל תבניות החשיבה שלנו. ההתבוננות על הלא מודע הארגוני מאפשרת לחברה להיות במגע עם כוחות המעכבים שינוי והתפתחות. כך למשל, כאשר ישנו תפקיד בארגון שרמת התחלופה בו היא מאוד גבוהה, ניתן לפתור את העניין בכך שקשה למצוא לתפקיד זה אדם מתאים, אולם ניתן להבין זאת גם בכך שיתכן והתפקיד הזה טומן בחובו חלקים שהארגון אינו רוצה להיות איתם במגע ואילו אם אכן תתקיים התבוננות שכזו, תוכל לגדול ההבנה בנוגע לארגון ולגורמים המעכבים אותו.
מנהיגות אדפטיבית
מנהיגות אדפטיבית הינה תיאוריית מנהיגות, שפותחה ע"י פרופ' רון חפץ, בעברו מנחה קליני לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד וכיום מומחה לניהול ולמנהיגות המייעץ לממשלות, לעמותות ולעסקים בכל הנוגע לניהול, תחום שאותו הוא חוקר מזה כ-30 שנה. פרופ' חפץ הינו מרצה בכיר ושותף מייסד במרכז למנהיגות ציבורית על שם ג'ון קנדי בהרווארד ומחברם של רבי מכר בתחום.
גלי גורן, מייסדת ומנהלת המשרד, עבדה במשך שנים רבות בשיתוף פעולה עם פרופ' חפץ ועבודת המשרד מתבססת רבות על תיאוריה זו, תוך התאמתה לעבודה עם הארגונים השונים בישראל.
תיאורית המנהיגות האדפטיבית מתבססת על ההנחה שהמציאות בה פועלים כיום ארגונים היא דינמית ולפיכך, ארגונים נמצאים בתהליך משברי קבוע של מציאות משתנה. שעל מנת להצליח להוביל את הארגון להצלחה, יש ללמד את מנהיגי הארגון להתנהל בחוסר וודאות, תוך שהם ערים לשינוי המתמיד שמתרחש מולם ויכולים לצפות אילו אתגרים אדפטיביים ניצבים בפניהם ואילו שינויים אדפטיביים עליהם להוביל בעקבות איתור האתגרים הללו.
מהו שינוי אדפטיבי?
שינוי אדפטיבי הינו שינוי עמוק, שמערב ויתור על ערכים והתנהגויות עמוקות שהארגון מתנהל על פי הם לאורך שנים לטובת אימוץ של אמונות, ערכים, תפיסות והתנהגויות חדשות. שינוי אדפטיבי, בשונה משינוי טכני, דורש ויתור והקרבה ולכן תובע מהמנהל המוביל אותו יכולת להשרות על הכפיפים שלו את הביטחון בדרך אותה הוא מוביל, לשמוע את הקולות המגיעים מכל שכבות הארגון, ולאפשר לעצמו "לעלות על המרפסת" ולהתבונן מעוד נקודות מבט על המתרחש. זהו שינוי שמערב לקיחת סיכונים תוך הכרות לא רק עם ההתרחשויות שבהווה, אלא גם עם התרחשויות שהארגון עומד להתמודד איתן בעתיד.
"המנהיגות האדפטיבית מנערת את הקיום הנוכחי, כך שחלק DNA של החברה משתנה. מנהיג אדפטיבי ידע להוביל את הארגון לשינוי הנדרש תוך גילוי אמפטיה ברורה ורתימת כל המשתתפים לתהליך כך שלא יעשו אותו מתוך פחד, אלא מתוך רצון אמיתי ונלהב להיות חלק ממנו".
הדרך להוביל שינוי אדפטיבי ולהוביל תוך הכרות עם המציאות המשתנה תמידית, היא באמצעות מנהלים אשר משחררים את החבל, מעצימים יכולות של אנשים לקבל החלטות בתחומם ומאפשרים לימוד וזרימת מידע שוטפת בין כל חלקי הארגון.
כמו כן, תעודד התפיסה קיום שונות פנים ארגונית: "רצוי להימנע ככל האפשר מהנטייה לחפש אנשים דומים לנו. יש להתעקש להרחיב את הטווח. לחפש אנשים מגילאים שונים, ממינים שונים, ממקורות ומשורשים שונים, ובעלי דרכי חשיבה אחרות. כל הקולות ביחד מאפשרים תמונת מציאות חדה יותר".
מרחב ומשחק בפיתוח מנהיגות וביעוץ
דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים בריטי ידוע, ניסה לענות על השאלה היכן המקום בו אנו חיים, או אולי המקום שבו יש חיים, וטען שקיים קשר הדוק בין היכולת למשחק לבין בריאות נפשית אצל מבוגרים וילדים כאחד. משחק לפי ויניקוט הוא עניין רציני למדי ומתרחש באזור הביניים אותו הוא כינה "המרחב הפוטנציאלי". זהו מרחב משחק במובן העמוק של המלה והוא ממוקם במרחב ביניים שהינו גם פנים וגם חוץ וגם לא פנים ולא חוץ. כך, יהיה מקום במרחב זה לסתירות ולניגודים, לפרדוקסים, לפנטזיות, לחלומות, לאסוציאציות ולווריאציות שונות ומשונות.
היכולת לשהות במרחב זה מאפשרת לידה של מחשבות חדשות, של רעיונות ודרכים שלא ראינו קודם, כשבמרחב זה, כוח איננו ניגודה של החולשה.
בתהליכים השונים שמבצע המשרד, מהווה "המרחב הפוטנציאלי" מרחב המאפשר למידה של המשתתפים, תוך שהוא מאפשר להם לחקור וללמוד ללא פחד ומורא, לקחת סיכונים במרחב הבטוח והמוגן ולעמוד למול אתגרים הדוחפים אותם ללמידה ולשינוי עמוקים, כשכל זאת נעשה בתוך בקונטקסט הארגוני, אשר נותן גיבוי לתהליך המאתגר שמתרחש.
גישות שונות שבבסיס עבודת המשרד
